הנה 7 תובנות שיגרמו לכם לרוץ ולחבק מישהו

1. חיבוק מגביר את ההערכה העצמית ואת הביטחון העצמי שלנו????‍????‍
2. חיבוק ארוך- תשארו בחיבוק 10 שניות: הדופק מאט, השרירי מרפים והגוף לומד להרגע ????
3. חיבוק מגביר את הפרשת הורמון השמחה (סרטונין)- מה שאוטומטית הופך אותנו לשמחים יותר, ומפחית תחושות חרדה????????
4. חיבוק מפחית את הרגישות להורמון הלחץ (קורטיזול)- לאורך זמן גורם לנו להתמודד בצורה רגועה יותר עם מצבים (לכו תוכיחו שזה נכון גם בגיל שנתיים ????)
5. מחקרים מוכיחים שהגוף שלנו זוכר את היד המלטפת והחיבוק החם שקיבלנו מההורים כשהיינו תינוקות. כשאנחנו מתחבקים, הזיכרון הזה מציף אותנו ואנחנו שוב מרגישים נאהבים ומוגנים????
6. לא רק פלאפונים ומכשירי חשמל זקוקים לטעינה

חיבוק הוא כמו "המטען המהיר" באנרגיה חיובית, גם למבוגרים ובמיוחד לילדים????

7. "להיות בתוך הרגע"- חיבוק הוא הזדמנות שלנו לעצור לשניה את המרתון של היוםיום, לנשום את הרגע (וגם את הילדים…)

לא הייתם רוצים להעניק את כל זה לילדים שלכם? לעצמכם?

תלו תמונה של חיבוק על דלת הבית (אפשר להדפיס את התמונה על מגנט אצל רוני ואלונה), וכך לא משנה כמה לחץ היה במהלך ההתארגנות הבוקר, עוצרים הכל, ויוצאים מהבית עם חיבוק

אצלנו בבית זה שינה ב-180 מעלות את תחילת היום, האווירה שיוצאים איתה לגן הפכה להיות אחרת לגמרי, והילדות אפילו מתארגנות מהר יותר, כי מחכות לחיבוק הגדול.

תנסו את זה בבית!

את מרינה שינקרבסקי תוכלו למצוא בפייסבוק שלה: https://www.facebook.com/gadolkatanmarina/

שיהיה לכולנו שבוע מלא בחיבוקים????

תסמונת דאון היא תסמונת הנובעת מטריזומיה של כרומוזום מספר 21 – כלומר מצב בו מצויים שלושה עותקים של כרומוזום מספר 21, בכל תא בגוף, או בחלק מהתאים, במקום שני עותקים בלבד. הלוקים בתסמונת סובלים מקשיים רבים כגון: עיכוב התפתחותי, מאפייני מראה ייחודיים, קשיים בדיבור והפרעות בריאותיות שונות. זהו מצב, שבו קיים עודף מטען גנטי, שגורם למגוון תופעות גופניות ושכליות אופייניות, המשפיעות על התפתחות הילד ועל מצבו הרפואי מרגע לידתו. התסמונת קרויה על שם ג'ון לאנגדון דאון שתיאר את התסמונת בשנת 1866.

כבר מספר שנים שאני מתנדבת לצלם אירועים עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. למען האמת אני לא יודעת למי זה עושה יותר טוב- למשפחות לקבל את התמונות המקסימות או לי, אבל אני יכולה לומר שיש להתנדבות הזו גוון אחר שעושה קווץ טוב בלב. לפני זמן מה כאשר צילמתי ילדים בעמותת אקים, ניגשה אלי ילדה והביאה לי חיבוק ענקי, הלואי ויכולתי להסביר במילים את ההרגשה שעטפה באותו רגע, כמה רגישות, כמה חום, כמה אהבה. ואם להיות כנה השם תסמונת דאון (DOWN) כל כך לא מתאים, הם ילדים הכי אפ (UP) שיש, שמחים ומשמחים, מאירים בחיוכם, ממלאים בחיבוק שלהם וחכמים בצורה יוצאת דופן.

בשיטוטי באינטרנט גיליתי כמה כוח מרפא יש לצילום ויצירה בחיי משפחות עם צרכים מיוחדים, ואיך שימוש בצילום משמש ככלי תיווך להעשרת הקשר והתקשורת.

אלן לורנס, אבא לילד עם תסמונת דאון, מציג פרויקט צילומים מדהים בו בנו וויל "מרחף" כמו גיבור על אמיתי. "אני יודע בלבי שהוא באמת יוכל לעוף. כמשפחה נוכל לעזור לו לעשות כל מה שירצה"

אלן יצר את ׳בלוג האבא ההוא׳, ולשם העלה תמונות של ויל, שכבר בגיל כמה חודשים אהב לשכב בתנוחה שהזכירה תעופה. משם נולד הרעיון לעזור לו, ולאפשר לו לעוף, גם אם רק בתמונות. את התמונות המשגעות הוא מעלה לכל הערוצים שפיתח, והן פופולריות במיוחד באינסטגרם. הצילומים אמר אלן גיבשו את המשפחה, כולם תרמו רעיונות לצילומים חדשים, היו שותפים לתהליך הצילום וכשהתמונות שותפו ברשתות החברתיות זה עזר להפיץ מסרים חיוביים בנושא התסמונת, ותרם לתקן מעט את הרתיעה הציבורית ולעשות לילדיהם מקום נעים יותר לחיות בו.

אוליבר הלוואל oliver hellowell הוא צלם בן 23 עם תסמונת דאון, שגבר על כל מכשול שהיה לפניו בעזרת משפחתו ובמיוחד אימו. יש לו סיפור חיים מאוד מעניין ואתר אינטרנט עם המון עבודות צילום מדהימות שאנו ממליצות לראות. https://www.oliverhellowell.com/

לפני כשנה צילמנו את נסטיה המהממת עם אימה. אנחנו יודעות דרכן כמה חווית הצילום קירבה ביניהן, כמה כיף היה לשתיהן (ולנו!) ביום הנהדר הזה ואיזה זיכרון משפחתי מהמם יש להן.

לסיום, חשבתי להציג את עמוד הפייסבוק שנקרא "יש לי מותק של תסמותק" אשר מנוהל ע"י שירה רונן ששמה למטרה לחשוף את החברה לילדי תסמונת דאון המיוחדים,למנף ולקדם אותם בחברה ובמסגרות השונות.

הבלוג נגע בכם? בא לכם לשתף אותו? לכתוב לי? אני כאן עבורכם,

רוני